מנחם יקר, שמעתי את סיפורך בפעם השניה והצמרמורת אחזה בי שוב. מרגש, נוגע וישיר כל כך. מכירה אותך מרחוק כדוד האהוב של צביקה ויודעת על קורותיך, אבל לשמוע אותך מספר את האירועים, התחושות והחוויות האישיות גרם לי לרצות לצאת מהמסך ולחבק אותך. איש חם, יציב, חזק וכל כך אנושי ושמח על ה"יש". נתת שיעור לחיים ואתה השראה ביכולות שלך להתמודד עם הכאב והקושי, ובאמונה שלך בחופש האדם לבחור איך יראו חייו וכיצד הוא יכול להתמודד ! מקווה שאנשים רבים ישמעו את סיפורך המרתק , כפי שאתה חולם. תודה , טלי